×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיַּ֨עַשׂ יֹאשִׁיָּ֧הוּ בִירוּשָׁלַ֛͏ִם פֶּ֖סַח לַיהֹוָ֑הי״י֑ וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃
And Josiah kept a Passover to Hashem in Jerusalem; and they killed the Passover lamb on the fourteenth day of the first month.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודעודהכל
וַעֲבַד יאשִׁיָהוּ בִּירוּשְׁלֵם יַת פִּסְחָא קֳדָם יְיָ וּנְכָסוּ פִּסְחָא בְּאַרְבֵּסַר לְיַרְחָא דְנִיסָן.
ויעש יאשיהו בירושלים פסח – לפי שכל מלכי יהודה הרשעים לא עשו פסח כמשפטו.
And Josiah made the Passover sacrifice in Jerusalem since none of the wicked kings of Judah had made the Passover sacrifice according to its law.
לחדש הראשון – לפי שנא׳ למעלה שחזקיה עשה פסח בחדש השני לזה אמר שיאשיה עשה בחדש הראשון כמשפט.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודהכל
 
(ב) וַיַּעֲמֵ֥ד הַכֹּהֲנִ֖ים עַל⁠־מִשְׁמְרוֹתָ֑ם וַֽיְחַזְּקֵ֔ם לַעֲבוֹדַ֖ת בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And he set the priests in their charges, and encouraged them to the service of the house of Hashem.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲקֵים כַּהֲנַיָא עַל מַטְרָתְהוֹן וְתַקִפִנוּן לְפוּלְחָנָא דְבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.
ויעמד הכהנים על משמרותם – רוצה לומר: שכבר העמידם על המשמרות שהיו מוגבלים ומסודרים ביניהם מימי דוד ושלמה.
ויחזקם לעבודת בית י״י – רוצה לומר: שזרזם בענין העבודה שיהיו זרוזים בה לעשותה כראוי תמיד.
על משמרותם – כ״א במשמר שלו.
ויחזקם – זרזם באזהרה לעשות עבודת ה׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת דודהכל
 
(ג) וַיֹּ֣אמֶר לַ֠לְוִיִּ֠ם [הַמְּבִינִ֨ים] (המבונים) לְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל הַקְּדוֹשִׁ֣ים לַיהֹוָ֗הי״י֗ תְּנ֤וּ אֶת⁠־אֲרוֹן⁠־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ בַּ֠בַּ֠יִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה בֶן⁠־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵין⁠־לָכֶ֥ם מַשָּׂ֖א בַּכָּתֵ֑ף עַתָּ֗ה עִבְדוּ֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
And he said to the Levites that taught all Israel, that were holy to Hashem, "Put the holy ark in the house which Solomon the son of David king of Israel built; it shall no longer be a burden upon your shoulders; now serve Hashem your God, and His people Israel.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר לְלֵיוָאֵי דְמַלְפִין יַת עַמָא לְכָל בֵית יִשְרָאֵל דְאִתְקַדְשׁוּ לִשְׁמָא דַייָ הָבוּ יַת אֲרוֹנָא דְקוּדְשָׁא בְּבֵיתָא דִי בְנָא שְׁלמה בַּר דָוִד מַלְכָּא דְיִשְרָאֵל לֵית לְכוֹן רְשׁוּתָא לְמִטַל בִּכְתַף כַּדוּן פַּלָחוּ יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן וְיַת עַמֵיהּ בֵּית יִשְרָאֵל.
ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל – תנא משנגנז הארון נגנזו עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר ואת כלי הזהב, אשר השיבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו, מי גנזם יאשיהו המלך גנזם, מה ראה שגנזם, מצא כתוב יולך ה׳ אותך ואת מלכך וגו׳ עמד וגנזם שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל וגו׳ תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף. אמר רב נחמן תאנא חכמים אומרים בלשכת דיר העצים נגנז הארון, אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא מעשה בכהן אחד שהיה מבקע בעצים וראה רצפה משונה מחברותיה ובא להודיע לחברו ולא הספיק לומר הדבר עד שיצאה נשמתו וידעו ביחוד ששם הארון נגנז, מאי הוה עביד, בקרדומו היה מתעסק. תנא דבי רבי ישמעאל שני כהנים בעלי מומים היו והיו מתליעים בצעים ונשמטה קרדומו של אחד מהם ויצאה האש ואכלתו.
ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון וכו׳ – מכאן אמרו חכמים:⁠א יאשיהו גנז את הארון (יומא נ״ב:, ירושלמי שקלים ו׳:א׳).
א. בכ״י רוסטוק 32 חסר ״חכמים״
תנו את ארון הקודש – לפי פשוטו שהעבירו מנשה ואמון את הארון וישימו תחתיו פסיליהם כדמוכח לעיל במנשה: וישם פסל הסמל וגו׳ (דברי הימים ב ל״ג:ז׳) לפיכך צוה יאשיהו להושיבו וליתן הארון במקומו אשר בנה שלמה ורבותינו אמרו שאמר ללוים לגונזו שם.
אין לכם משא בכתף – זו טענה אחרת היא ותחילת מלה הוא שאמר להם אין לכם שום טורח משא בכתף מכל כלי בית י״י שתוכלו לומר משום טורח משא בכתף אין אנו יכולין לעבוד את י״י ועמו לפיכך מעתה עבדו את י״י אלהיכם בשיר ואת עמו ישראל לשחוט ולהפשיט פסחיהן כדמוכח למטה ושחטו הפסח והתקדשו וגו׳ (דברי הימים ב ל״ה:ו׳).
Place the Holy Ark According to its simple meaning, [they were to return it to its place] because Manasseh and Amon had removed the Holy Ark and placed their graven images in its place, as is proven above (33:7) concerning Manasseh: "And he placed the graven image of the idol, etc.⁠" Therefore, Josiah commanded to return it and to place the Ark in the place that Solomon had built for it, but our Rabbis said (Yoma 42b) that he commanded the Levites to hide it there.
you have no burden on the shoulders This is another argument and the beginning of a statement. He said to them. You have no more toil of carrying a burden on your shoulders, i.e., all the vessels of the House of the Lord. You can no longer say, "Because of the toil of the burdens on our shoulders, we cannot serve the Lord and His people.⁠" Therefore, from now on, serve the Lord your God with song and His people Israel by slaughtering and flaying their Passover sacrifices, as is proven below (verse 6): "And slaughter the Passover sacrifice and prepare yourselves, etc.⁠"
תנו את ארון הקדש1אולי הוציאו מנשה משם כאשר שם הפסל בבית האלהים (דברי הימים ב ל״ג:ז׳). אבל יש תמה: היאך לא החזירו שם אחר הכנעו ושב בתשובה והסיר הסמל מבית יי׳ (שם פס׳ י״ב:ט״ו)? 2ורבותי׳ ז״ל פרשוהו שצוה לגנוז הארון כדי שלא יגלה עם הגולה. ואמרו: אבן היתה בבית קדשי הקדשים במערבו, ועליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן; ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו לחרב, בנה מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, והאבן הזאת היתה מכסה למקום ההוא. ויאשיהו המלך צוה וגנזו הארון באותו מקום שבנה שלמה, שנ׳ ״תנו את ארון הקדש״ וגו׳, ונגנז עם הארון מטה אהרן וצנצנת המן ושמן המשחה.
1. אולי הוציאו מנשה וכו׳. השוו המיוחס לרש״י.
2. ורבותי׳ ז״ל פרשוהו וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י מינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. לא מצאתי מקור לדברי רז״ל אלה במלואם; אך ראו בבלי יומא נ״ב: והוריות י״ב. והשוו המיוחס לתלמיד רס״ג.
Put the Holy Ark. Perhaps Manasseh removed it from there when he placed the idol in the House of God (2 Chronicles 33:7). But there is a problem: How could he have failed to return it there after he had humbled himself and removed the image from the House of the Lord (ibid. vv. 12, 15)? Our Sages, of blessed memory (cf. b. Yoma 52b, Horayot 12a), explain that [Josiah] ordered that the Ark be hid away so that it not be taken away with the exile. They say that there was a stone in the Holy of Holies, at its west side: the Ark was placed on top of it, and the container of manna and the staff of Aaron in front of it. For when Solomon built the Temple knowing that it would eventually be destroyed, he built an area underneath in which to hide away the Ark—in deep and windy hidden compartments; and this stone was the cover for that place. So on King Josiah’s order, the Ark was hidden away in that area that Solomon had built—as it says, “Put the Holy Ark …”—and the staff of Aaron, the container of manna, and the anointing oil were hidden away with it.
תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד – ידענו כי הארון לא נלקח בגלות ירושלם כי בכלים שזכר מלך בבל לא נזכר זה גם לא נזכר בכלים שהשיב כורש לזרובבל ולזה ידמה שהוא צוה לתתו בבית שהכין לו שלמה לגנזו שם כי ידע שעתיד הבית ליחרב ולולא זה לא היה טעם לאמרו תנו את ארון הקדש בבית כי לא סר משם וכבר נרמז בזה המקום שהכין שלמה לגנזו שם בספר מלכים ויהיה אמרו אין לכם משא בכסף כי איך שיהיה כבר סר מהם זה העמל והוקל מהם ולזה זרזם שיעבדו את י״י ואת עמו במה שמנה אותם עליו.
התועלת העשרים ואחד הוא להודיע שכבר נכנס הארון במקום שהכין לגנזו שם שלמה בן דוד מלך ישראל ולזה לא בא ביד מלך בבל כשהחריב את בית המקדש ונשא את כל כליו לבבל. ולזה הוא מאמר יאשיהו ללוים תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל והיה זה כי שלמה והנביאים שהיו אז בימי דוד אביו ובימיו שערו שכבר יחרב הבית ולזה יעדו על פי הנביאים שיבנה בבית המקדש מקום יגנז בו הארון בעת הראוי וזה הענין הודיע דוד לשלמה כמו שהודיע לו שאר דברי הבנין בכתב מיד י״י.
המבונים – המבינים קרי.
ללוים המבינים – לכהנים בני לוי המלמדים בינה לישראל ובו׳.
תנו את ארון – רז״ל אמרו שצוה לגנזו במקום מטמון שעשה שלמה למען לא יוליכוהו בגולה עם ישראל ולפי פשוטו יאמר כי המלכים הרשעים אשר קדמו לו העבירו הארון ממקומו והעמידו תחתיו הפסל לזה אמר להם להחזירו למקומו.
אין לכם משא בכתף – ר״ל אחר שתשאו את הארון בכתף להחזירו למקומו שוב לא יהיה לכם מעתה שום עבודת משא בכתף ולזה תהיו פנוים ועבדו את ה׳ ועמו בדבר הקרבנות.
תנו – שהארון לא היה במקומו בימי מלכי ישראל הרשעים כפרש״י, וחז״ל פי׳ שראה שעתידים לגלות (כפי שאמרה לו חולדה הנביאה) וצוה לגנזו, ושלמה עשה מקום גנוז במחילת בית קה״ק שיהיה בית לארון לגנזו שם בעת הצורך, וי״ל שהיה מכוון נגד מקומו למעלה בקה״ק וצוה שיתנו אותו שם.
אין לכם משא – כמו במדבר, וכל עבודתכם הוא עתה לעבוד את ה׳ ואת עמו בעבודת המקדש.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(ד) [וְהָכִ֥ינוּ] (והכונו) לְבֵית⁠־אֲבוֹתֵיכֶ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶ֑ם בִּכְתָ֗ב דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְמִכְתַּ֖ב שְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ׃
And prepare yourselves after your fathers' houses by your orders, according to the writing of David king of Israel, and according to the writing of Solomon his son.
מקבילות במקראתרגום כתוביםר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַתְקִינוּ לְבֵית אֲבָהַתְכוֹן הֵי בִּפְלוּגְוַתְכוֹן (ס״א בִּפְלוּגָתְכוֹן) הֵיכְמָא דִי פָקֵיד משֶׁה וְהֵיכְמָא דִכְתַב דָוִד מַלְכָּא דְיִשְרָאֵל וְהֵיכְמָא דִי כְתָבָא דִשְׁלמה בְּרֵיהּ.
בכתב דוד מלך ישראל ובמכתב שלמה בנו – מזה הוציאו רבותינו שאמרו על כרש: ויעבור קול בכל מלכותו וגם במכתב (עזרא א׳:א׳) – הכתב והמכתב. וכבר נאמר: ויבא אליו מכתב מאליהו (דברי הימים ב כ״א:י״ב).
והכינו לבית אבותיכם כמחלקותיכם – רוצה לומר: שתטרחו ליחס הלוים לבית אבותיכם איש על המחלוקת שלו.
והכונו – והכינו קרי.
והכינו – את עצמכם הכינו כל א׳ לבית אבתיו כפי אשר נחלקתם כאמור בכתב דוד ושלמה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודהכל
 
(ה) וְעִמְד֣וּ בַקֹּ֗דֶשׁ לִפְלוּגֹּת֙ בֵּ֣ית הָאָב֔וֹת לַאֲחֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י הָעָ֑ם וַחֲלֻקַּ֥ת בֵּֽית⁠־אָ֖ב לַלְוִיִּֽם׃
And stand in the holy place according to the divisions of the fathers' houses of your brothers the lay people, and by the division of a father's house for the Levites.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְקוּמוּ בְּבֵית מַקְדְשָׁא לִפְלוּגְוַת (ס״א לִפְלוּגָת) בֵּית אֲבָהָתָא לַאֲחוּכוֹ בְּנֵי עַמָא וּפְלוּגְוַת (ס״א וּפְלוּגָת) בֵּית אַבָּא לְלֵוָאֵי.
לפלגות – למחלוקת לעשות הפסח כהלכתו כדבר י״י ביד משה (דברי הימים ב ל״ה:ו׳).
according to the divisions in divisions to make the Passover sacrifice according to its law, according to the word of the Lord by the hand of Moses.
ועמדו בקדש לפלגות בית האבות וגו׳ – רוצה לומר: עמדו בקדש כולכם למחלוקת בית האבות כל אחד לפי עבודתו בעבור אחיכם בני העם לעזרם על דבר הפסחים ובעבור חלקת בית אב ללוים העובד ביום ההוא כי לא יוכלו להשלים אנשי בית אב זאת העבודה לרבויה.
לפלגות – במקצת ספרים לפלגת בפתח וברוב המדוייקים בחולם וכן הוא בפרש״י וברד״ק בשרשים ובמאיר נתיב.
לפלגות – לחלקים כמו בימיו נפלגה הארץ (בראשית י׳:כ״ה).
בקדש – בהעזרה.
לפלגות בית האבות – למחלוקת בית האבות כ״א לבד.
לאחיכם בני העם – את בני ישראל צוה להעמיד כל בית אב לבד לעשות את הפסח.
וחלוקת וכו׳ – וכן הלוים יעמדו כל בית אב לבד.
לפלגות – שכל בית אב מישראל הי״ל כנגדו בית אב מן הלוים לעשות עבודתו, ועז״א והכינו לאחיכם, שכל בית אב מן הלוים יכין לבית אב מישראל אשר כנגדו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ו) וְשַׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וְהִֽתְקַדְּשׁוּ֙ וְהָכִ֣ינוּ לַאֲחֵיכֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת כִּדְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃
And kill the Passover lamb, and sanctify yourselves, and prepare for your brothers, to do according to the word of Hashem by the hand of Moses.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְכוּסוּ פִּסְחָא וְאִתְקַדְשׁוּ וְאַתְקִינוּ לַאֲחוּכוֹן לְמֶעְבַּד הֵיכָמָא דִי מַלֵיל יְיָ בִּידָא דְמשֶׁה.
והכינו לאחיכם לעשות – רוצה לומר: לכהנים וזאת ההכנה היתה שהיו הלוים מפשיעים הפסחים ועוזריה לכהנים בעבודתם להכין להם הדברים כדי שיוכלו להשלים מה שיש עליהם לעשות.
והתקדשו – טהרו את עצמבם.
והכינו – גם הכינו וזרזו את אחיכם לטהר את עצמם לעשות הפסחים כדבר ה׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת דודהכל
 
(ז) וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן כְּבָשִׂ֣ים וּבְנֵי⁠־עִזִּים֮ הַכֹּ֣ל לַפְּסָחִים֒ לְכׇל⁠־הַנִּמְצָ֗א לְמִסְפַּר֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים אֵ֖לֶּה מֵרְכ֥וּשׁא הַמֶּֽלֶךְ׃
And Josiah gave to the lay people, of the flock, lambs and kids, all of them for the Passover-offerings, to all that were present, to the number of thirty thousand, and three thousand bullocks; these were of the king's substance.
א. מֵרְכ֥וּשׁ א=מֵרֲכ֥וּשׁ (חטף)
• תיבה זו נשמטה מרשימת ברויאר (אולי בגלל שהמקום מטושטש מאוד בכתר, אמנם אפשר להבחין בחטף)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַפְרֵישׁ יאשִׁיָהוּ לִבְנֵי עַמָא אָעָן אִמְרַיָא וּבְנֵי עִזַיָא כֹּלָא לְפִסְחַיָא לְכָל מָאן דְאִשְׁתְּכַח לְמִנְיָנָא תְּלָתִין אַלְפִין וְתוֹרִין תְּלָתָא אַלְפִין לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא דְחַגָא אִלֵין מִקִנְיָנָא דְמַלְכָּא.
וירם יאשיהו לבני העם – דוגמא כן תרימו גם אתם (במדבר י״ח:כ״ח), לשון הפרשה.
לכל הנמצא – לכל ישראל הנמצאים הפריש צאן לפסחים.
למספר שלשים אלף – בין צאן בין כבשים בין עזים.
ובקר שלשת אלפים – לשלמי חגיגה.
And Josiah separated for the members of the people – Heb. ויָּרֶם. An example is (Num. 18:28): "So shall you too separate (תָּרִימוּ),⁠" an expression of separation.
for all that were present He separated small cattle for the Passover sacrifices for all the Israelites present.
for the number of thirty thousand of small cattle, of lambs, and goats.
and large cattle—three thousand for Festival peace offerings.
וירם – והפריש.
לכל הנמצא – בירושלים.
ובקר – לשלמי חגיגה.
וירם יאשיהו – הרים פסחים הצריכים לעם ישראל, והשרים הרימו פסחים הצריכים לכהנים, ושרי הלוים הרימו פסחים הצריכים ללוים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ח) וְשָׂרָ֞יו לִנְדָבָ֥ה לָעָ֛ם לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם הֵרִ֑ימוּ חִלְקִיָּ֨ה וּזְכַרְיָ֜הוּ וִיחִיאֵ֗ל נְגִידֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים לַכֹּהֲנִ֞ים נָתְנ֣וּ לַפְּסָחִ֗ים אַלְפַּ֙יִם֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
And his princes gave willingly to the people, to the priests, and to the Levites. Hilkiah and Zechariah and Jehiel, the rulers of the house of God, gave to the priests for the Passover-offerings two thousand and six hundred, and three hundred oxen.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְרַבְרְבָנוֹי לְנִדְבָתָא לְעַמָא לְכַהֲנַיָא וּלְלֵיוָאֵי אַפְרִישׁוּ חִלְקִיָהוּ וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל סַרְכֵי בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ לְכַהֲנַיָא יְהָבוּ לְפִסְחַיָא תְּרֵין אַלְפִין וְשִׁיתְּ מְאָה וְתוֹרִין תְּלַת מְאָה.
לעם – וחוזר ומפרש שהם לכהנים וללוים.
חלקיה – ר״ל השרים חלקיה וכו׳ פקידי בית האלהים הם נתנו לכהנים לפסחים וכו׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודהכל
 
(ט) [וְ֠כׇֽנַנְיָ֠הוּ] (וכונניהו) וּשְׁמַעְיָ֨הוּא וּנְתַנְאֵ֜ל אֶחָ֗יו וַחֲשַׁבְיָ֧הוּ וִיעִיאֵ֛ל וְיוֹזָבָ֖ד שָׂרֵ֣י הַלְוִיִּ֑ם הֵרִ֨ימוּ לַלְוִיִּ֤ם לַפְּסָחִים֙ חֲמֵ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וּבָקָ֖ר חֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃
Conaniah also, and Shemaiah and Nethanel, his brothers, and Hashabiah and Jeiel and Jozabad, the chiefs of the Levites, gave to the Levites for the Passover-offerings five thousand, and five hundred oxen.
א. וּשְׁמַעְיָ֨הוּ =א? (בלי געיה במ"ם?)
• ל=וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ (בגעיה) וברויאר הכריע על פיו (כי "במקום זה יש קרע במקום הגעיה"). אבל בהגדלה רואים שהקרע (שכבר חובר) אינו מסתיר שטח בכתב⁠־היד, ואין שום סימן מובהק לגעיה (וכן הכריעו במג"ה).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְכָנַנְיָהוּ וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֲחוֹהִי וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד רַבְרְבֵי לֵיוָאֵי אַפְרִישׁוּ לְלֵיוָאֵי לְפִסְחַיָא אָעָן חַמְשָׁא אַלְפִין וְתוֹרִין חֲמֵשׁ מְאָה.
וכונניהו – יתיר וא״ו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיהכל
 
(י) וַתִּכּ֖וֹן הָעֲבוֹדָ֑ה וַיַּעַמְד֨וּ הַכֹּהֲנִ֧ים עַל⁠־עׇמְדָ֛ם וְהַלְוִיִּ֥ם עַל⁠־מַחְלְקוֹתָ֖ם כְּמִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
So the service was prepared, and the priests stood in their place, and the Levites by their orders, according to the king's commandment.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאִתַּקְנַת עֲבִדְתָּא וְקָמוּ כַהֲנַיָא עַל דוּכַנְהוֹן וְלֵיוָאֵי עַל פְּלוּגְוַתְהוֹן (ס״א פְּלוּגָתְהוֹן) הֵי כְתַפְקֵדְתָּא דְמַלְכָּא.
ותכון העבודה – נעשית העבודה בתקון ובהכנה.
על עמדם – על מקום מעמדם כל משמר לבד.
על מחלקותם – כפי שנחלקו למשמרות.
כמצות המלך – אשר צוה שתעמוד כל משמר לבד.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודהכל
 
(יא) וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וַיִּזְרְק֤וּ הַכֹּֽהֲנִים֙ מִיָּדָ֔ם וְהַלְוִיִּ֖ם מַפְשִׁיטִֽים׃
And they killed the Passover lamb, and the priests sprinkled the blood received of their hand, and the Levites flayed them.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּנְכִיסוּ פִּסְחָא וּזְרִיקוּ כַּהֲנַיָא יַת דְמָא מִידֵיהוֹן וְלֵיוָאֵי מְשַׁלְחִין.
וישחטו – הלוים שחטו כי השחיטה כשרה בזרים.
מידם – מיד הלוים כי הכהנים הושיבו בידם המזרקות עם הדם להיות מוכן לזריקה.
מפשיטים – עורות הפסחים.
וישחטו – השחיטה וההפשטה היה ע״י הלוים, והזריקה וה״ה הקבלה היה על ידי הכהנים, ועז״א מידם שקבלו בכלי אחר ששחטו בידם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םהכל
 
(יב) וַיָּסִ֨ירוּ הָעֹלָ֜ה לְ֠תִתָּ֠ם לְמִפְלַגּ֤וֹת לְבֵית⁠־אָבוֹת֙ לִבְנֵ֣י הָעָ֔ם לְהַקְרִיב֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ כַּכָּת֖וּב בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁ֑ה וְכֵ֖ן לַבָּקָֽר׃
And they removed the portions that were to be burnt, that they might give them to the divisions of the fathers' houses of the lay people, to present to Hashem, as it is written in the book of Moses. And so they did with the oxen.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַעְדִיאוּ (ס״א וְאַעְדִיוּ) עֲלָתָא בְּמַהֲבוּתְהוֹן לְבֵית אֲבָהָתְהוֹן לִבְנֵי עַמָא לְקָרָבָא קֳדָם יְיָ כְּמָא דִכְתִיב בְּסִפְרָא דְמשֶׁה וְהֵיכְדֵין בְּצַפְרָא.
ויסירו העולה – כלומר הסירו והפרישוא מהרה מעבודת העולה לתתה למפלגות, ואח״כ נתעסקו בעבודת הפסח.
א. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5: ״וחפרו״
ויסירו העולה לתתם למפלגות לבית אבות לבני העם – רוצה לומר: שחלקו נתחיה לאנשי הבית אב של אותו היום וזה שאיש אחד מהם לקח נתח או נתחים ידועים ממנה וכן עד כלות כל הנתחים.
וכן לבקר – בס״א ישן מצאתי לבקר וגם בדפוס ישן מויניציא יש הערה מחילוף זה ואין להאזין להם.
ויסירו העולה – מכל פסח הסירו דבר העולה ממנו על מזבח והם האימורים.
לתתם – לתת הפסחים להכתות החלוקות מבתי אבות וכו׳.
להקריב לה׳ – חוזר על ראשית המקרא לומר הסירו העולה להקריב לה׳.
וכן לבקר – ובן עשו לבקר של שלמי חגיגה שהסירו מתחלה האימורים ואח ״ז נתנו הבקר לבעליהם.
ויבשלו הפסה באש – ר״ל צלו אותו באש וזהו כמשפט.
והקדשים – בשר השלמים.
ויריצו – הוליכו במרוצה את הבשר לבני העם.
ויסירו העולה – החלבים והאימורים העולים לגבוה הסירו כדי לתת בשר הפסח למפלגות לבתי אבות של העם – ולתת האימורים לכהנים להקריב לה׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(יג) וַֽיְבַשְּׁל֥וּ הַפֶּ֛סַח בָּאֵ֖שׁ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהַקֳּדָשִׁ֣ים בִּשְּׁל֗וּ בַּסִּיר֤וֹת וּבַדְּוָדִים֙ וּבַצֵּ֣לָח֔וֹת וַיָּרִ֖יצוּ לְכׇל⁠־בְּנֵ֥י הָעָֽם׃
And they roasted the Passover with fire according to the ordinance; and the holy offerings they boiled in pots, and in caldrons, and in pans, and they carried them quickly to all the lay people.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּטְווֹ יַת פִּסְחָא בְּנוּרָא כִּדְחָזֵי וְיַת נִכְסַת קוּדְשַׁיָא בַּשִׁילוּ בְּקִדְרַיָא וּבְדוּדַיָא וּבְמִלוּסַיָא וְאוֹשִׁיטוּ לְכָל בְּנֵי עַמָא.
ויבשלו הפסח באש כמשפט – וכתיב ובשלת ואכלת, מכאן היה רבי יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי.
אויבשלו הפסח באש – צלי אש כמשפטו. מכאן אמרו רבותינוב (חולין ק״ט:) קורעו ללב לאחר בישולו, שבצלי הוא אומרג, אבל במים אין ללב תקנה. ד
והקדשים – השלמים והחגיגות.
א. בכתבי היד פירוש זה מופיע אחרי פסוק יח
ב. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32: ״חכמים״
ג. כך במהד׳ קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י מינכן 5 חסר: ״אומר״
ד. וכן דעת התוספות (חולין ק״ט. ד״ה הלב), אבל הרמב״ם (מאכלות אסורות ו׳:ו׳) סובר שגם במים יכול לקרוע לאחר הבישול
ויבשלו הפסח באש כמשפט – צלי אש (שמות י״ב:ח׳).
ויריצו לכל בני העם – הלוים וכשהכינו לכל ישראל אחר כך הכינו להם הלוים לעצמם ולכהנים שלא היה להם פנאי להכין.
And they cooked the Passover sacrifice with fire according to the law Exod. 12:8): "Roasted with fire.⁠"
and carried them quickly to all the members of the people [i.e.] the Levites [did this]; and after they had prepared for all Israel, the Levites prepared for themselves and for the priests, who did not have time to prepare.
ויבשלו את הפסח באש כמשפט1לא מצאנו במקום אחר לשון ״בשול״ לצלי; 2לפיכך אמ׳ ״באש״ להודיע כי צלי היה. ושאר הקדשים בשלו במים בסירות.
בסירות ובדודים ובצלחות – מיני קדרות הם.
1. לא מצאנו במקום אחר וכו׳. השוו ספר השרשים ערך ״בשל״. רבי אליהו הלוי בחור שם בנימוקיו מעלה קושי מהביטוי ״ובשלת ואכלת״ (דברים ט״ז:ז׳), שפירושו צלי (וראו ראב״ע על אותו פסוק).
2. לפיכך אמ׳ ״באש״ וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס (ומהנדפס המבוסס עליו), וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
They roasted (vayvashelu) the paschal sacrifice in fire, as prescribed. Nowhere else do we find the term bishul for roasting; so to indicate that it was in fact roasted, the text says “in fire.” But the rest of the sacred offerings they cooked in water, in pots.
In sirot, devadim, and ṣelaḥot. These are types of pots.
ויבשלו הפסח באש כמשפט – למדנו מזה המקום שהצליה תקרא בשול ולזה אמרה התורה ובשל מבושל במים לפי שבאש גם כן יקרא בשול ר״ל הצליה.
והקדשים בשלו בסירות – הנה הבקר היה לשלמי חגיגת הפסח ואותם השלמים בשלו במים באלו הכלים שזכר.
בסירות – קדרות.
ובדודים – מלשון דוד ויורה.
ובצלחות – כעין קדרה וכן את הצלחת (מלכים ב כ״א:י״ג).
ויבשלו – כי היה צאן לפסח ובקר לחגיגה כנ״ל ז׳ ח׳ ט׳, ואת הפסח צלו באש והחגיגה בשלו במים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמלבי״םהכל
 
(יד) וְאַחַ֗ר הֵכִ֤ינוּ לָהֶם֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים כִּ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן בְּהַעֲל֛וֹת הָעוֹלָ֥ה וְהַחֲלָבִ֖ים עַד⁠־לָ֑יְלָה וְהַלְוִיִּם֙ הֵכִ֣ינוּ לָהֶ֔ם וְלַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃
And afterward they prepared for themselves, and for the priests; because the priests the sons of Aaron were busied in offering the portions that were to be burnt and the fat until night; therefore the Levites prepared for themselves and for the priests the sons of Aaron.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמִן בָּתַר כַּדוּן אַתְקִינוּ לְהוֹן וּלְכַהֲנַיָא אֲרוּם כַּהֲנַיָא בְּנֵי אַהֲרן מִתְעַסְקִין בְּאַסָקוּת עֲלָתָא וְתַרְבַּיָא עַד לֵילְיָא וְלֵיוָאֵי תַּקִינוּ לְהוֹן וּלְכַהֲנַיָא בְּנֵי אַהֲרן.
ואחר הכינו להם ולכהנים – רוצה לומר: כי הלוים הכינו לעם הפסח והשלמים כמשפטי התורה למען לא יחטאו בזה והכינו אחר זה הפסח והקדשים להם ולכהנים לבשל אותם כמשפט כי הכהנים בני אהרן היו טרודים בהעלות העולה והחלבים של פסחים עד לילה ולזה הוצרכו הלוים להכין להם.
ואחר – אח ״ז הכינו גם לעצמם ולהכהנים כי הכהנים היו עסוקים בהעלאת העולות והאימורים ולזה היו הלוים מכינים לעצמם ולכהנים.
ואחר – שהכינו פסחי העם, הכינו פסחיהם ופסחי הכהנים, כי הכהנים לא יכלו להכין להם כי היו טרודים בהעלות העולה והחלבים, וע״כ הלוים הכינו להם ולכהנים, וגם הכינו למשוררים ושוערים שאין להם לסור מעל עבודתם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גמצודת דודמלבי״םהכל
 
(טו) וְהַמְשֹׁרְרִ֨יםא בְּנֵי⁠־אָסָ֜ף עַל⁠־מַעֲמָדָ֗ם כְּמִצְוַ֤ת דָּוִיד֙ וְאָסָ֞ף וְהֵימָ֤ן וִֽידֻתוּן֙ חוֹזֵ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִ֖ים לְשַׁ֣עַר וָשָׁ֑עַר אֵ֣ין לָהֶ֗ם לָסוּר֙ מֵעַ֣ל עֲבֹֽדָתָ֔ם כִּֽי⁠־אֲחֵיהֶ֥ם הַלְוִיִּ֖ם הֵכִ֥ינוּ לָהֶֽם׃
And the singers the sons of Asaph were in their place, according to the commandment of David, and Asaph, and Heman, and Jeduthun the king's seer; and the gatekeepers were at every gate; they needed not to depart from their service, for their brothers the Levites prepared for them.
א. וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים (חטף)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמְשַׁבָּחַיָא בְּנֵי אָסָף עַל אֲתַר מוֹקְמַתְהוֹן הֵי כְתַפְקֵידְתָּא דְדָוִד וְאָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן נְבִיָא דְמַלְכָּא וְתַרְעַיָא לִתְרַע וּתְרַע לֵית לְהוֹן לְמֶעְדֵי מֵעַל פּוּלְחַנְהוֹן אֲרוּם אֲחוּהוֹן לֵיוָאֵי אַתְקִינוּ לְהוֹן.
חוזה המלך – כל אחד ואחד היה חוזה.
the king's seer Each one was a seer.
והנה היו המשוררים מתעסקים כל היום בעבודת השיר והשוערים היו לשער ושער ולא סר איש מהם מעל עבודתו כי שאר הלוים הכינו כל המצטרך לכהנים ולעם ומזה המקום למדנו שהמשוררים היו משוררים בעת עבודת הפסחים כי מן התורה לא התבאר שיהיו מחצצרים רק על העולות ועל השלמים.
על מעמדם – עמדו על מקום מעמדם לשורר.
כמצות דוד – ר״ל בהלולים שתקן דוד ואסף וכו׳ כי גם המה תקנו מזמורים כמ״ש בס׳ תהלים.
והשוערים – שומרי השערים עמדו במקומם כ״א בשערו.
אין להם לסור – לא היה להם צורך לסור מעבודתם להכין פסחיהם כי אחיהם הלוים הפנוים מעבודה הם הכינו להם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודהכל
 
(טז) וַ֠תִּכּ֠וֹן כׇּל⁠־עֲבוֹדַ֨ת יְהֹוָ֜הי״י֜ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת עַ֖ל מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּמִצְוַ֖ת הַמֶּ֥לֶךְ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃
So all the service of Hashem was prepared the same day, to keep the Passover, and to offer burnt-offerings upon the altar of Hashem, according to the commandment of king Josiah.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאִתַּקְנַת כָּל עֲבָדַת פּוּלְחָנָא דַייָ בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֶעְבַּד פִּסְחָא וְאַסָקוּת עֲלָתָא עַל מַדְבְּחָא דַייָ הֵי כְתַפְקֵדְתָּא דְמַלְכָּא יאשִׁיָהוּ.
ותכון – הכל היה בתקון רב ובסדר נפלא בין בדבר הפסח בין בדבר העולות.
לעשות הפסח – הנאכל לישראל.
והעלות עולות – החלבים והאימורים לגבוה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םהכל
 
(יז) וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֧ל הַֽנִּמְצְאִ֛ים אֶת⁠־הַפֶּ֖סַח בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְאֶת⁠־חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
And the children of Israel that were present kept the Passover at that time, and the feast of unleavened bread seven days.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שימצודת דודעודהכל
וַעֲבָדוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל דְאִשְׁתְּכָחוּ מְהֵימְנִין קֳדָם יְיָ יַת פִּסְחָא בְּעִדָנָא הַהִיא בְּרַמְשָׁא וְיַת חַגָא דְפַטִירַיָא שַׁבְעָא יוֹמִין.
הנמצאים – בשני שוואי״ן.
הנמצאים – בירושלים.
ואת חג המצות – ר״ל הקרבנות הקבועות בכל יום ועולות ראיה ושלמי חגיגה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שימצודת דודהכל
 
(יח) וְלֹא⁠־נַעֲשָׂ֨ה פֶ֤סַח כָּמֹ֙הוּ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מִימֵ֖י שְׁמוּאֵ֣ל הַנָּבִ֑יא וְכׇל⁠־מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ לֹֽא⁠־עָשׂ֡וּ כַּפֶּ֣סַח אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה יֹ֠אשִׁיָּ֠הוּ וְהַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם וְכׇל⁠־יְהוּדָה֙ וְיִשְׂרָאֵ֣ל הַנִּמְצָ֔א וְיוֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
And there was no Passover like that kept in Israel from the days of Samuel the prophet; neither did any of the kings of Israel keep such a Passover as Josiah kept, and the priests, and the Levites, and all Judah and Israel that were present, and the inhabitants of Jerusalem.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְלָא אִתְעֲבֵיד פִּסְחָא דִי כְמָתֵיהּ בְּיִשְרָאֵל מִן יוֹמֵי שְׁמוּאֵל נְבִיָא וְכָל מַלְכַיָא דְבֵית יִשְרָאֵל לָא עֲבָדוּ הֵי כְּפִסְחָא דִי עֲבַד יאשִׁיָהוּ וְכַהֲנַיָא וְלֵיוָאֵי וְכָל אֱנַשׁ יְהוּדָה וּבֵית יִשְרָאֵל דְאִשְׁתַּכְּחוּ בְּהֵימְנוּתָא וְיָתְבֵי יְרוּשְׁלֵם.
מימי שמואל – כי מימי שמואל ועד כאן לא נטהרו כלא ישראל מעבודה זרה ביחדב כמו שעשו בימי יאשיהו, כי בימי יאשיהו היו כולם עובדי עבודה זרהג ונטהרו כולם, וכן בימיד שמואל.
א. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32 חסר ״כל״
ב. כך בכ״י רוסטוק 32, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5 חסר: ״ביחד״
ג. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32: ״היו כולם עובדים לע״ז״
ד. כך במהד׳ קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י מינכן 5: ״כבימי״
ולא נעשה פסח כמוהו – כתיב כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים (מלכים ב כ״ג:כ״ב) מיום שנחלקו ישראל לשתי ממלכות שסרו עשרת שבטים מעל מלכי יהודה וישליטו עליהם מלך לבדם שכל הימים שהיו לשני גוים היו שבט יהודה ובנימין עושים פסח לשם י״י בירושלים ואלו לשם עבודה זרה בבית אל ובדן ודבר זה לא אירע כל ימי השופטים שנחלקו ישראל לשתי משפחות ולא הי׳ להם לכל דור ודור רק שופט א׳ ואותו השופט היה מכריחם ללכת בדרך י״י כמפורש בשופטים והי׳ י״י עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט (שופטים ב׳:י״ח) וכל י׳ השבטים היו הולכים לשיל׳ ועושים פסח לשם י״י וכפסח הזה לא נעשה כל ימי מלכי ישראל ויהודה יחד עושים פסח אבל בימי יאשיהו שכבר פסק מלכות י׳ השבטים ומשהחזיר ירמיה י׳ השבטים לא המליכו עליהם עוד מלך אלא יאשיהו מלך עליהם ועשו כולם פסח יחד לשם שמים בירושלים וזהו לא נעשה כפסח הזה לי״י בירושלים ופתרון זה מטעה אותי מאד ולא נראה לי נהי נמי דהחזיר ירמיה עשרת שבטים ויאשיהו מלך עליהם בירושלים היאך יכול להיות שלא עשו כפסח הזה כל ימי השופטים ובימי שמואל הרואה ובימי דוד ושלמה שהיו ישראל שרוין על אדמתם שלוים ושקטים ולא היה להם אלא מלך אחד והיה לבם לשמים אך כך פתרונו וכך פתר לי רבי אליעזר ב״ר משלם זצ״ל ולא נעשה פסח כמוהו מעולם שיתן המלך והשרים בהמות לפסחים די ספוקם ובקר לשלמי חגיגה וצוה ללוים להכין להם ולשלוח לכל איש ואיש לפי אכלו.
And such a Passover sacrifice had not been made In II Kings (23:22) it is written: "For such a Passover sacrifice had not been performed since the time of the judges,⁠" since the day that Israel was divided into two kingdoms, when the ten tribes separated from the kings of Judah and crowned a king over themselves. For all the time that they were two nations, the tribes of Judah and Benjamin made a Passover sacrifice for the sake of the Lord in Jerusalem, and these [made one] for the sake of pagan deities in Beth-El and in Dan. And this did not occur all the days of the judges, until Israel was divided into two families, and every generation had only one judge, and that judge would compel them to walk in the way of the Lord, as is explained in Judges (2:18): "and the Lord was with the judge and saved them from the hand of their enemies all the days of the judge.⁠" And all the ten tribes would go to Shiloh and make a Passover sacrifice for the sake of the Lord. But such a Passover sacrifice had not been made all the days of the kings of Israel and Judah, that they should make a Passover sacrifice together. But in the days of Josiah, when the kingdom of the ten tribes had already ceased to exist, for since Jeremiah had returned the ten tribes, they did not crown another king, but Josiah reigned over them, and they all made a Passover sacrifice together in Jerusalem. This is the meaning of: "such a Passover sacrifice had not been performed...to the Lord in Jerusalem.⁠" This interpretation, however, misleads me very much, and does not appear correct to me, for although Jeremiah had returned the ten tribes and Josiah reigned over them in Jerusalem, how is it possible that they did not make such a Passover sacrifice all the days of the judges and in the days of Samuel the Seer and in the days of David and Solomon, when Israel was dwelling in its land in peace and tranquility, and they had only one king, and their hearts were directed toward Heaven? Rather, this is the explanation, and this is the way Rabbi Eliezer the son of Rabbi Meshullam interpreted it to me: "And such a Passover sacrifice had not been made" ever, [it had never happened] that the king and the officers should supply enough animals for the Passover sacrifices and cattle for the festive peace offerings, and that he commanded the Levites to prepare for them and send each person according to how much he could eat.
ולא נעשה פסח כמהו בישראל מימי שמואל הנביא1ובמלכים כת׳ ״מימי השופטים״ (מלכים ב כ״ג:כ״ב), 2כי שמואל שופט היה. ומה שאמ׳ כי לא נעשה פסח כמהו – 3שהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את יי׳. 4וכן אומ׳ בשמואל 5״וינהו כל בית ישראל אחרי יי׳⁠ ⁠⁠״ (שמואל א ז׳:ב׳), ואומ׳ ״ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את יי׳ לבדו״ (שם ז׳:ד׳). וגם פסח שעשה חזקיהו היו רבים מישראל שלא היו שם, ולא עוד אלא שהיו מלעיגים ברצים שהיה שולח חזקיהו (דברי הימים ב ל׳:י׳); ואף אותם שהיו בירושלם רבים היו טמאים, ואכלו הפסח בטומאה (שם ל׳:י״ז-י״ח).
1. ובמלכים כת׳ וכו׳. השוו דבריו שם ד״ה ״מימי השופטים״.
2. כי שמואל שופט היה. ראו שמואל א ז׳:ט״ו. ביטוי זה חסר בכת״י פריס, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
3. שהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את ה׳. לשון המיוחס לתלמיד רס״ג: ״מימי שמואל ועד כאן לא נטהרו כל ישראל מע״ז ביחד״. והשוו לעומת הפירושים שבמיוחס לרש״י.
4. וכן אומ׳ בשמואל וכו׳. ר״ל: משם מוכח שהיו כל העם בלב אחד בזמן שמואל.
5. וינהו כל בית ישראל. שם ובספר השרשים ערך ״נהה״ מזכיר רד״ק שני פירושים ל״וינהו״: שבכו וחזרו בתשובה, מלשון נהי, או שנאספו יחד.
Since the time of the prophet Samuel, no Passover like that one had ever been kept in Israel. In Kings it says, “since the days of the chieftains” (2 Kings 23:22), because Samuel was a chieftain (1 Samuel 7:15). When the text says that no Passover like that had ever been kept, it means in which all Israel were of one mind to worship the Lord. Indeed, it says in Samuel, “and all the house of Israel came together to devote themselves to the Lord” (1 Samuel 7:2), and, “And the Israelites removed the Baals and the Ashtoreths, and they served the Lord alone” (ibid. 7:4). For even in the context of the Passover that Hezekiah made, there were many Israelites who were not there. Not only that, but they mocked the couriers whom Hezekiah had sent (2 Chronicles 30:10). And even many of those who were in Jerusalem were unclean, and they ate the paschal sacrifice in their unclean state (ibid. 30:17–18).
כמוהו – להיות כמוהו בטהרה יתירה ובתקון נפלא.
מלכי ישראל – הם דוד ושלמה שהיו גם מלכי ישראל.
הנמצא – הבא מעריו ונמצא בירושלים.
ולא נעשה – פי׳ הרי״א שתמיד היו מקריבים בבמות, ולא נעשה כמו בעת ההיא שבערו כל ע״ז ובטלו הבמות קודם, וגם שהתאספו אליו כל ישראל הנמצאים אז בארץ ישראל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םהכל
 
(יט) בִּשְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לְמַלְכ֖וּת יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֖ה הַפֶּ֥סַח הַזֶּֽה׃
In the eighteenth year of the reign of Josiah this Passover was kept.
מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּתַמְנֵיסְרֵי שְׁנִין לְמַלְכוּתָא דְיאשִׁיָהוּ אִתְעֲבַד פִּסְחָא הָדֵין.
מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
 
(כ) אַחֲרֵ֣י כׇל⁠־זֹ֗את אֲשֶׁ֨ר הֵכִ֤ין יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ אֶת⁠־הַבַּ֔יִת עָלָ֞ה נְכ֧וֹ מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֛יִם לְהִלָּחֵ֥ם בְּכַרְכְּמִ֖ישׁ עַל⁠־פְּרָ֑ת וַיֵּצֵ֥א לִקְרָאת֖וֹ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃
After all this, when Josiah had prepared the temple, Neco king of Egypt went up to fight against Carchemish by the Euphrates; and Josiah went out against him.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
(כ-כז) מות יאשיהו * – מלכים ב כ״ג:כ״ח-ל׳
בָּתַר כָּל דְנָא דְאַתְקִין יאשִׁיָהוּ יַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ סְלִיק פַּרְעה חַגִירָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְאַגָחָא קְרָבָא בְּכַרְכְּמִישׁ דְעַל פְּרָת וּנְפַק לְקַדָמוּתֵיהּ יאשִׁיָהוּ.
אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים – הפסוק קובל ומקונן על יאשיהו שלא נעשה לו נס כמו לחזקיהו שכתוב בו אחרי הדברים והאמת בא סנחריב (דברי הימים ב ל״ב:א׳) על חזקיהו ונעשה לו נס.
להלחם בכרכמיש על פרת – על מלך אשור כדכתיב (מלכים ב כ״ג:כ״ט), ורצה לעבור דרך ארץ ישראל עליו ופרעה נכו לא היה יכול לבוא עליו דרך נהר פרת אם לא יעבור דרך ארץ ישראל שהרי מצרים בדרומה של ארץ ישראל ונהר פרת בצפונו של ארץ ישראל.
ויצא לקראתו – שדרש וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ״ו:ו׳) אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם ולא ידע חטא ליצני הדור אשר אחרי הדלת קמו לסדור כמו שמפורש במסכת תענית (בבלי תענית כ״ב:).
After all this, that Josiah had prepared the Temple, Neco, the king of Egypt, went up Scripture decries and laments Josiah, for a miracle was not performed for him as it had been for Hezekiah, about whom it is written (32:1): "After these deeds of integrity, Sennacherib the king of Assyria came" upon Hezekiah, and a miracle was performed for him.
went up to wage war in Carchemish on the Euphrates against the king of Assyria. So it is written in (II) Kings (23:29), and he wished to pass to him through the land of Israel, and Pharaoh Neco could not go to him by the way of the Euphrates River unless he were to pass through Israel, for Egypt is south of the land of Israel, and the Euphrates River is north of the land of Israel.
went forth toward him for he interpreted (Lev. 26:6): "and a sword will not pass through your land" to mean that even peaceful armies passing through the land [to attack other countries] should not pass through your land, but he was unaware of "the sin of the scorners of the generation, who arose to set up [idolatrous symbols] behind the door,⁠" [i.e., he did not know that his generation found but little favor in God's eyes], as is explained in Tractate Taanith (22b)
1עלה נכו – ״נכו״ הוא שם כנוי, 2כמו שאומ׳ במלכים ״פרעה נכה״ (מלכים ב כ״ג:כ״ט). ונקרא כן לפי שהיה נכה רגלים; 3וכן תרגם יונתן (שם): ״פרעה חגירא״.
1. עלה נכו וכו׳. מכאן עד ד״ה ״אל דברי נכו״ חסר בכת״י מינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. לענין כת״י פריס עיינו בחילופים.
2. כמו שאומ׳ במלכים ״פרעה נכה״. ר״ל: שם נכתב בה״א, בהתאם למשמעות הכינוי ״נכה רגלים״. והשוו דבריו שם. בספר השרשים ערך ״נכה״ הוא כותב ש״אפשר״ לפרש כך.
3. וכן תרגום יונתן: ״פרעה חגירא״. כך נמצא גם בתרגום כאן.
Neco (Nekhoh) came up. “Neco” is a nickname, as it says in Kings, “Pharaoh Neco” (2 Kings 23:29). He was called that because he was nekheh raglayim (=crippled in his feet). That is how Targum Jonathan (ibid.) renders it: “Pharaoh the lame.”
אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו וג׳ עלה פרעה וג׳ ולא שמע וג׳ – זה ספור נכבד מאוד, וביאור יותר אוצר י״י יבא.
עלה נכו מלך מצרים – כבר נקרא שמו בספר מלכים פרעה נכה.
נכו – ת״י חגירא והוא מענין שבירה וכן נכה רגלים (שמואל ב ד׳:ד׳).
אשר הכין וכו׳ – אשר העמיד דבר הבית על מכונו ובסיסו בהעמדת המשמרות וכיוצא.
נכו – פרעה נכו וכן נאמר במ״ב.
על פרת – סמוך לנהר פרת.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(כא) וַיִּשְׁלַ֣ח אֵלָ֣יו מַלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֩ ׀ מַה⁠־לִּ֨י וָלָ֜ךְ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה לֹא⁠־עָלֶ֨יךָ אַתָּ֤ה הַיּוֹם֙ כִּ֚י אֶל⁠־בֵּ֣ית מִלְחַמְתִּ֔י וֵאלֹהִ֖ים אָמַ֣ר לְבַהֲלֵ֑נִי חֲדַל⁠־לְךָ֛ מֵאֱלֹהִ֥ים אֲשֶׁר⁠־עִמִּ֖י וְאַל⁠־יַשְׁחִיתֶֽךָ׃
But he sent ambassadors to him, saying, "What have I to do with you, you king of Judah? I do not come against you this day, but against the house with which I have war; and God has said to hurry me; cease from meddling with God, who is with me, that He not destroy you.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

וּשְׁדַר לְוָתֵיהּ אִזְגַדִין לְמֵימַר מָה אִית לִי עִמָךְ מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לָא עֲלָךְ סְלֵקִית לְאַגָחָא קְרָבָא אֲרוּם אַנְתְּ מִתְגָרֵי יוֹמָא דֵין עִמִי אֲרוּם אֱלָהֵין לְבֵית קְרָבָא דִי לִי וְטַעֲוָתִי אֲמַר לְסַרְהָבוּתִי כַּדוּן פְּסוֹק לָךְ מֶנִי וּמִן טַעֲוָתָא דְעִמִי וְלָא תְחַבֵּלִיתָךְ.
וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר – מאן אלהים, אמר רב יהודה אמר רב עבודת אלילים שלו שבטח בעבודת אלילים, ואמר יכילנא ליה, וכתיב ויורו היורים למלך יאשיהו אמר רב יהודה שעשאוהו ככברה זו, ואמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש יאשיהו שהיה לו להמלך בירמיה ולא נמלך, מאי דרש וחרב לא תעבור בארצכם, מאי חרב אילימא חרב שאינה של שלום והא כתיב ונתתי שלום בארץ, אלא חרב של שלום, והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה, כי הוה קא ניחא נפשיה אתא ירמיה לשיולי ביה חזא דקא מרחשון שפוותיה אמר חס ושלום אגב צעריה קאמר מילתא כלפי שמיא, גחין עלתיה שמעיה דקמצדיק עליה דיניה ואמר צדיק הוא ה׳ כי פיהו מריתי, פתח עליה ירמיה ההיא שעתא רוח אפינו משיח ה׳ וגו׳ (ברמז תק״א).
מאלהים אשר עמי – זה עבודה זרה.
ואלהים אמר להבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי1מחלקת בדברי רבותי׳ ז״ל: יש אומ׳ (מסכת סופרים ד׳:ט׳) כי שניהם קדש; 2וכן נראה ממה שאמ׳ ״ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים״ (להלן פס׳ כב).
1. מחלקת בדברי רבותי׳ ז״ל וכו׳. ראו התרגום, בבלי תענית כ״ב:, ואיכה רבה א׳:נ״ג. השיטה שמעדיף רד״ק מופיעה במסכת סופרים ד׳:ט׳, כמו שמעיר ה״מנחת שי״.
2. וכן נראה ממה שאמ׳ וכו׳. ר״ל: אם שני השמות הם קודש, מובן איפוא שמפי ה׳ היה ליאשיהו להימנע מלהילחם נגד נכה; כי הואיל ו״אמר״ ה׳ לבהל (=לזרז) את נכה, והיה ה׳ עמו להשחית את מי שיעמוד בפניו, הרי זה כאילו יצא מפי ה׳ לא להילחם נגדו. המיוחס לתלמיד רס״ג סובר שההזכרה השניה מתייחסת לעבודה זרה.
And Elohim (=God) said that I should hurry; refrain, then, from interfering with Elohim who is with me. In the rabbinic literature there is a debate: some say (Tractate Soferim 4:9) that both [references to the Divine] are to the Holy One—and it indeed appears so when the text says, “and he did not listen to the words of Neco from the mouth of Elohim” (v. 22).
ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי – כתב רד״ק שיש מחלוקת בדברי רז״ל י״א כי שניהם קדש וכן נראה ממה שאמר ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים ע״כ. ולא ידעתי אנה מצא זה המחלוקת דבהדיא אמרינן בפ״ג דתענית ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך. מאן אלהים אמר רב יהודה אמר רב זו ע״ג אמר הואיל וקא בטח בע״ג יכילנא ליה וכו׳ ופרש״י מאן אלהים דקא״ל פרעה דקאמר חדל לך מאלהים אשר עמי ע״כ הנה כי רש״י נשמר שלא נפרש מאן אלהים זו ע״ג לכל שני השמות האמורים בפסוק ולפיכך פי׳ דלא קאי אלא על חדל לך מאלהים אבל ואלהים אמר לבהלני הוא קדש וראיה לדבריו מצאתי במדרש איכה רבתי שילהי אלפא בית״א קדמאה אצל פסוק צדיק הוא ה׳ כי פיהו מריתי. ואלהים אמר לבהלני. מפי הקב״ה אני עולה חדל לך מאלהים אשר עמי זה לשון ע״ג. ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים. זה ירמיה שאמר ליאשיהו כך מקובלני מישעיה רבו וסכסכתי מצרים במצרים ולא שמע לו וגו׳. שוב מצאתי במסכת סופרים פ״ד ואלהים אמר לבהלני קדש חדל לך מאלהים אשר עמי קודש כדברי ר׳ יוסי בר׳ יהודה ע״כ. ואם הגי׳ נכונה אתיא כי״א רד״ק.
מה לי ולך – ר״ל מה לי עליך ומה לך עלי וכי אויבים אנחנו זה לזה.
לא עליך אתה היום – היום הזה אינני הולך עליך ואמר אתם לתוספת ביאור.
אל בית מלחמתי – אל מקום מלחמתי והוא על מלך אשור.
ואלהים אמר לבהלני – אולי שמע מפי ירמיה בדבר ה׳ למהר ללכת בבהלה על אשור.
חדל לך מאלהים – ר״ל חדל לך מהלחם עם אלהים אשר עמי וכאומר הלא מפי ר׳ אני הולך וא״כ הוא עמי ואם תעכב על ידי מללכת יחשב כאלו תלחם עמו לזה חדל לך ולא ישחיתך האלהים.
לא עליך – איני הולך להלחם עליך אתה מלך יהודה! היום – כי אני הולך אל בית מלחמתי (שהלך להלחם עם מלך אשור כמ״ש במלכים).
ואלהים אמר לבהלני – צוה לי שאמהר למלחמה זו, [כמו ויבהילו להביא את המן] ואין לך להתירא שאתעכב בתוך כך לכבוש גם את ארצך, כי אני מצווה למהר דרכי, ואחר שאין מלחמה זו נחוצה לך כי לא באתי עליך.
חדל לך מאלהים אשר עמי – שאני הולך למלחמה זו על ידי דבר אלהים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(כב) וְלֹא⁠־הֵסֵב֩ יֹאשִׁיָּ֨הוּ פָנָ֜יו מִמֶּ֗נּוּ כִּ֤י לְהִלָּחֵֽם⁠־בּוֹ֙ הִתְחַפֵּ֔שׂ וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע אֶל⁠־דִּבְרֵ֥י נְכ֖וֹ מִפִּ֣י אֱלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֕א לְהִלָּחֵ֖ם בְּבִקְעַ֥ת מְגִדּֽוֹ׃
Nevertheless Josiah would not turn his face from him, but disguised himself, that he might fight with him, and did not listen to the words of Neco, from the mouth of God, and came to fight in the valley of Megiddo.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

וְכַד שְׁמַע יַת מָא דְאַדְכַּר יַת טָעֲוָתֵיהּ לָא אִסְתְּחַר לַאֲחוֹרָא וְלָא אַחֲזִיר יאשִׁיָהוּ יַת אַפּוֹהִי מִנֵיהּ אֲרוּם לְאַגָחָא קְרָבָא בֵּיהּ אִשְׁתְּנֵי וְאִטַקֵס בְּזֵינֵי קְרָבָא וְלָא קַבֵּיל לְפִתְגָמֵי חַגִירָא דִי מַלֵיל עַל עֵיסַק טַעֲוָתֵיהּ וְאָתָא לַאֲגָחָא קְרָבָא בְּמֵישַׁר מְגִדוֹ.
מפי אלהים – כי ירמיהו הנביא אמר לוא מפי אלהיםב: וסכסכתי מצרים במצרים (ישעיהו י״ט:ב׳), ואתה מה לך להלחם בו, ויאשיהו לא שמע כי אמר לירמיהו משה אמר וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ״ו:ו׳) אפילו חרב של שלום (איכה רבה א׳:נ״ג).
א. כך בכ״י רוסטוק 32. בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים חסר ״לו״
ב. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5: ״הקב״ה״.
ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים – שאמר לו מפי אלהים כי כן אמר ישעיה וסכסכתי מצרים במצרים (ישעיהו י״ט:ב׳) וזהו שיסד הקליר כל המוניו ללכת ארם נהרים למען לא תעבור חרב כל שהוא באפרים לא שמע לחוזה וישוב אחורים כי נגזרה גזירה לסכסך מצרים במצרים.
and he did not hearken to the words of Neco from the mouth of God who said to him from the mouth of God, for so said Isaiah, (19:2): "And I will stir up Egyptians against Egyptians.⁠" This is what the Kallir composed: "He withheld his troops from marching to Aram Naharaim, in order that no single sword should pass through Ephraim; and he did not hearken to the prophet to turn back, for it was decreed that Egyptian be set against Egyptian.⁠"
כי להלחם בו התחפש1התחפש לבושיו, ולבש בגדי מלחמה להלחם בו.
אל דברי נכו מפי אלהים2אולי מפי ירמיהו הנביא היה לו להלחם בכרכמיש. ובעודו שם – 3נלחָם בכרכמיש על פרת (לעיל פס׳ כ) – לקח השם יתבר׳ 4נקמת יאשיהו המלך ממנו, 5שבא עליו נבוכד נצר. והוא שהתנבא ירמיהו ״למצרים על חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמיש אשר הכה נבוכד נצר מלך בבל״ וכו׳ (ירמיהו מ״ו:ב׳), ואו׳ ״והיום ההוא ליי׳...צבאות יום נקמה להנקם מצריו״ (שם מ״ו:י׳) – זו היא נקמת יאשיהו המלך.
1. התחפש בלבושיו. ראו התרגום.
2. אולי מפי ירמיהו הנביא היה לו להלחם בכרכמיש. כוונתו לפרעה נכה. הוא אומר ״אולי״ כי לא נמצא במפורש באותה נבואה שהוא מזכיר בהמשך שירמיהו ציווה לנכה לעלות לכרכמיש להלחם; השוו פירוש רד״ק לירמיהו שם. גם באיכה רבה א׳:נ״ג נמצא שֶמה שנשמע מפי ה׳ היה על ידי ירמיהו, אך שם הכוונה היא לדברי ירמיהו ליאשיהו, לא לנכה. וראו גם המיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לרש״י. התרגום מבין שהכוונה היא לְמה שפרעה טען שהוא שמע מהעבודה זרה שלו; והשוו התרגום על הפסוק הקודם.
3. נלחָם. כך נראה לנקד, בצורת הבינוני.
4. נקמת יאשיהו המלך. ראו בחילופים מה שהוסף כאן בכת״י וטיקן.
5. שבא עליו נבוכד נצר. ר״ל: על נכה.
For [Josiah] had changed in order to fight [Neco]. He had changed his clothes, dressing in clothes of war in order to fight him.
To the words of Neco from the mouth of God. Perhaps the prophet Jeremiah had indicated that Neco was to fight in Carchemish. And while he was still there, fighting in Carchemish on the Euphrates (v. 20), God, may He be blessed, exacted King Josiah’s revenge when Nebuchadnezzar attacked [Neco]. That is the point when Jeremiah prophesies, “Concerning Egypt, about the army of Pharaoh Neco king of Egypt, which was at the Euphrates River near Carchemish, and which was defeated by King Nebuchadnezzar of Babylon …” (Jeremiah 46:2), followed by, “That day shall be for the Lord … of Hosts a day when He exacts revenge on His enemies” (ibid. v. 10). This refers to the revenge of King Josiah.
ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם התחפש – רוצה לומר: כי שנה בגדיו כדי שלא יכירוהו וילבש כלי מלחמה ולא שמע אל דברי נכה מפי אלהים ידמה שמלחמתו היתה על פי נביא מה והגיד לו שאם ימהר יצליח כאמרו ואלהים אמר לבהלני.
התחפש – ענין לבישת בגדים משונים מבגדים שרגיל בהם ודוגמתו התחפש ובוא במלחמה (דברי הימים ב י״ח:כ״ט).
ולא הסב – לא החזיר פניו ממנו ובכדי להלחם בו שינה בגדי המלוכה ללבוש בגדי מלחמה.
מפי אלהים – מה שאמר לו דברי ירמיה מפי אלהים.
ולא הסב – יאשיה חשב שהוא מתחפש להלחם בו – שמה שאומר שהולך דרך ארצו לכרכמיש הוא ערמה מאתו שבזה מתחפש להסתיר מעשיו שלא ישמר ממנו ועי״כ יכבשוהו בקל, וע״כ לא הסב פניו ממנו – ולא שמע מ״ש לו נכו מפי אלהים שהוא ממהר למלחמה זו, וגם שכלל במ״ש ואלהים אמר לבהלני שצוה לו שימהר דרכו וע״כ הולך דרך ארצו שהיא דרך קצרה כדי שיבא מהר, ויאשיה לא שמע לתירוץ הזה וחשב שהוא ערמה מאתו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(כג) וַיֹּרוּ֙ הַיֹּרִ֔ים לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לַעֲבָדָיו֙ הַעֲבִיר֔וּנִי כִּ֥י הׇחֳלֵ֖יתִי מְאֹֽד׃
And the archers shot at king Josiah; and the king said to his servants, "Remove me; for I am severely wounded.⁠"
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

וּמִן בִּגְלַל דְלָא תָבַע יאשִׁיָהוּ אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וַאֲזַל לְאַגָחָא קְרָבָא בְּמֵישַׁר מְגִדוֹ אִתְפְּרַע מִנֵיהּ מָרֵי עַלְמָא וּפְתָקוּ וּשְׁדוֹ קַשְׁתָּאֵי גִרְרִין לְמַלְכָּא יאשִׁיָהוּ וַאֲמַר מַלְכָּא לְעַבְדוֹי אַעְבְּרוּ יָתִי אֲרוּם מַרְעִיתִי לַחֲדָא.
ויורו – וישליכו.
היורים – רובה קשת.
ויורו היורים – המורים בקשת ירו בו חצים.
העבירוני – העבירו אותי מן המרכבה ההיא כי נעשיתי חולה מאוד וקשה לי לרכוב בה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(כד) וַיַּעֲבִירֻ֨הוּ עֲבָדָ֜יו מִן⁠־הַמֶּרְכָּבָ֗ה וַֽיַּרְכִּיבֻ֘הוּ֮ עַ֣ל רֶ֣כֶב הַמִּשְׁנֶה֮ אֲשֶׁר⁠־לוֹ֒ וַיּוֹלִיכֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיָּ֕מׇת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקִבְר֣וֹת אֲבֹתָ֑יו וְכׇל⁠־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם מִֽתְאַבְּלִ֖ים עַל⁠־יֹאשִׁיָּֽהוּ׃
So his servants took him out of the chariot, and put him in the second chariot that he had, and brought him to Jerusalem; and he died, and was buried in the tombs of his fathers. And all Judah and Jerusalem mourned for Josiah.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

וְאַעְבָּרוּ יָתֵיהּ עַבְדוֹי מִן רְתִיכָא וְאַרְכְּבוּהִי עַל רְתִיכָא תִּנְיֵתָא דִי לֵיהּ וְאוֹבְלוֹהִי לִירוּשְׁלֵם וּמִית תַּמָן וְאִתְקְבַר בְּקִבְרֵי אֲבָהָתוֹי וְכָל אֱנַשׁ יְהוּדָה וִירוּשְׁלֵם מִתְאַבְּלִין עַל יאשִׁיָהוּ.
על רכב המשנה – לפי שדרך המלך לרכוב על שני מרכבות הראשונה עיקר ואם יצטרך ישב בשניה בראשונה יצא לפניהם וכשחלה הרכיבוהו על הרכב המשנה.
into his second chariot for it was customary for the king to ride on two chariots; he rode mainly on the first, but if necessary, he would ride on the second. The first one went before them, and when he was stricken, they put him into the second chariot.
על רכב המשנה – השניה ההולכת אצל מרכבתו הנוחה יותר לרכוב בה.
ויאמרו – שהקינה שאמר ירמיהו על יאשיהו, אמרו כל השרים והשרות אז, וכן עד היום נשארה קינה זו בין הקינות במגלות איכה, שקינת איכה יועם זהב נאמרה ע״ז, וישראל מקוננים אותה עם יתר הקינות שעל החורבן.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהכל
 
(כה) וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָ֘הוּ֮ עַל⁠־יֹאשִׁיָּ֒הוּ֒ וַיֹּאמְר֣וּ כׇֽל⁠־הַשָּׁרִ֣ים ׀ וְ֠הַשָּׁר֠וֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל⁠־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ עַד⁠־הַיּ֔וֹם וַיִּתְּנ֥וּם לְחֹ֖ק עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּ֥ם כְּתוּבִ֖ים עַל⁠־הַקִּינֽוֹת׃
And Jeremiah lamented for Josiah; and all the singing men and singing women spoke of Josiah in their lamentations, to this day; and they made them an ordinance in Israel; and, behold, they are written in the lamentations.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

(כה) קינה על יאשיהו – איכה ד׳:כ׳
וַאֲלָא יִרְמְיָהוּ עַל יאשִׁיָהוּ אִלְיָא רַבְּתָא וְאָמְרִין עִמֵיהּ כָּל רַבְרְבַיָא וּמַטְרוֹנְיָתָא וַהֲווֹן מְתִיבִין בְּאִלְיֵהוֹן עַל יאשִׁיָהוּ עַד יוֹמָא הָדֵין וִיהֵבִנוּן לִגְזֵירָה שָׁנָה עַל יִשְרָאֵל דִיהוֹן סָפְדִין עַל יאשִׁיָהוּ בְּאִלְיֵהוֹן וְהָאִנוּן כְּתִיבִין בְּסִפְרָא דִכְתַב בָּרוּךְ מִן פּוּם יִרְמְיָהוּ עַל אִלְיָתָא.
ויקונן ירמיהו וגו׳ – (שם).
ויאמרו כל השרים – לשון שירה משוררים כי גם שירה וקינה בקול אחת נאמרין. עליו ניבא עמוס והבאתי את השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור (עמוס ח׳:ט׳) – זה יומו של יאשיהו שמת בן תשעה ושלשים שנים בחצי ימיו, דכתיב: ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנהא (תהלים צ׳:י׳), וכתיב: והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר (עמוס ח׳:י׳). וזהו שאמר: ויאמרו כל השרים ושרות בקינותיהם וכל יהודה וירושלים מתאבלים עליו (דברי הימים ב ל״ה:כ״ד).
ויתנם לחוק – כשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע הם מזכירים זה הצער עמו דוגמא בתשעה באב שמזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו כן יבכיון על מות יאשיהו דוגמא ותהי חק בישראל וגומר לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעה ימים בשנה (שופטים י״א:ל״ט-מ׳).
והנם כתובים על הקינות – על ספר הקינות.
א. כן בכ״י פריס 154. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״ואם בגבורות שמונים שנה״.
And all the male...singers – הַשָּׁרִים, an expression of song, choristers, for both song and lamentation are recited with the same voice. Concerning him, Amos prophesied (8:9): "and I will cause the sun to set at midday, and I will darken the land on a sunny day.⁠" This is the day of Josiah, who died at the age of thirty-nine, in the middle of his days, for it is written (Ps. 90:10): "The days of our years because of them are seventy years,⁠" and it is written (Amos 8:10): "And I will turn your festivals into mourning, and all your songs into lamentation, etc. and I will make it like the mourning for an only son, and its end like a bitter day.⁠" This is what [the Chronicler] says: "And all the male and female singers said in their lamentations,⁠" "and all of Judah and Jerusalem were mourning" for him.
and they made them a statute When any grief or weeping befalls them, for which they lament and weep, they mention this grief with it. An example is the Ninth of Av, in which we recite lamentations for those slain in the persecutions that occurred in our times. They will similarly bewail the day of Josiah's death. An example is (Jud. 11:39f.): "and it became a statute in Israel, etc. to lament the daughter of Jephthah the Gileadite, four days in a year.⁠"
and behold, they are written in the lamentations in the Book of Lamentations.
1ויתנום לחק על ישראל2זהו מגלת איכה; ובתוכה הספד יאשיהו, 3והוא ״רוח אפנו משיח יי׳ נלכד בשחיתותם״ (איכה ד׳:כ׳).
1. ויתנום לחק וכו׳. דיבור זה חסר בתוספות לכת״י פריס (מה שהיה בכת״י פריס בצורתו הקדומה נמחק כאן), וכן בנדפס המבוסס עליהן; ואולי הוא תוספת של רד״ק שנעלם מעיני אותו סופר, או שלא היתה לפניו. יש להניח שמ״זהו״ עד ״יאשיהו״ הוא תוספת ממה שהוא חסר גם בכת״י מינכן.
2. זהו מגילת איבה. השוו לעומת פירושו של המיוחס לרש״י.
3. והוא ״רוח אפינו...⁠״. השוו בבלי תענית כ״ב:. וראו התרגום.
And [Jeremiah] made them an institution for Israel. This refers to the book of Lamentations in which there appears a eulogy for Josiah; namely, “The breath of our life, the Lord’s anointed, was captured in their traps” (Lam 4:20).
ויתנום לחוק על ישראל – מנהג קבוע שיאמרום תמיד.
והנם כתובים על ספר הקינות – ידמה שהיה שם ספר נזכרו בו כל אלו הקינות או רמז בזה אל ספר הקינות שעשה ירמיה והוא מגלת איכה. שם קונן ירמיה על יאשיהו באמרו רוח אפינו משיח י״י נלכד בשחיתותם (איכה ד׳:כ׳) כי בעון הדור הוא מת כמו שבארנו בספר מלכים.
השרים והשרות – המשוררים והמשוררות וכאשר המשורר בדבר שמחה נקרא משורר כן בדבר קינה ויללה נקרא משורר כי תוכן א׳ להם בדבר הרמת הקול ובהכרעת הנעימה.
בקינותיהם – ר״ל בעת אשר קוננו קינה מה אמרו אז זכרון מיתת יאשיהו לקונן גם עליו.
ויתנום לחוק – קבעו חוק בישראל להזכיר מיתת יאשיהו בקינותיהם.
והנם כתובים – הקינות של יאשיהו.
על הקינות – בספר איכה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודהכל
 
(כו) וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וַחֲסָדָ֑יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Now the rest of the acts of Josiah, and his good deeds, according to that which is written in the Law of Hashem,
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי יאשִׁיָהוּ וְכָל חֲסָדוֹהִי דִי עֲבַד הֵיכְמָא דִי כְתִיב בְּאוֹרַיְתָא דַיָי.
וחסדיו ככתוב בתורת י״י – כתיב וכמוהו לא היה לפניו מלך (מלכים ב כ״ג:כ״ה), וזהו שאמר כאן הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה.
and his kind deeds And in II Kings (23:25) it is written: "Now, before him there was no king like him.⁠" This is what is stated here: "Behold they are written in the Book of the Kings of Israel and Judah.⁠"
וחסדיו – החסדים אשר עשה ככתוב בתורה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודהכל
 
(כז) וּדְבָרָ֕יו הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל⁠־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃
and his acts, first and last, behold, they are written in the book of the kings of Israel and Judah.
מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

וּפִתְגָמוֹהִי קַדְמָאֵי מָה דִי עֲבַד בְּיַנְקוּתֵיהּ וּבַתְרָאֵי מָה דִי עֲבַד בְּעוּלֵמוּתֵיהּ וְכָל דִינַיָא דְדָאִין מִן יוֹמָא דִי מְלַךְ בַּר תְּמַנְיָא שְׁנִין דִהֲוָה טְלֵי עַד שְׁנַת תַּמְנֵסְרֵי דִהֲוָה עוּלֵם כַּד שָׁארֵי לְתַקָפָא יַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ כּוּלְהוֹן אֲתִיב לְמָארֵי דִינָא מִן מָמוֹנֵיהּ וְהֵיךְ דַכֵּי יַת בֵּית יִשְרָאֵל וִיהוּדָה מִן כָּל סַאבוּתָא הָאִנוּן כְּתִיבִין עַל סֵפֶר מַלְכַיָא דְבֵית יִשְרָאֵל וּדְבֵית יְהוּדָה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144